פסק-דין בתיק ע"פ 2464/08

1.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 5.5.08, בתיק ת 13122/07 - במסגרתו הורשע המשיב, על פי הודאתו, בדיון שנתקיים ביום 6.12.07, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") לאחר שנמצא, כי רמת האלכוהול בליטר אוויר נשוף של המשיב עמדה על 1050 מיקרו-גרם.

2.         בית משפט קמא השית על המשיב העונשים הבאים: 11 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלית ו-250 שעות שירות לתועלת הציבור. בית משפט קמא נימק את גזר הדין ב "שקלתי", וזאת לאחר שבפרוטוקול הדיון הקודם, מיום 6.12.07, ציין ברובריקה של "גזר-דין" את הדברים הבאים: "שקלתי. לאור הבעייתיות הכללית בדיני השכרות בישראל, ומצבו".

טענות הצדדים לערעור

3.         ב"כ המערערת ביקש להחמיר בעונשו של המשיב בציינו, כי המדובר בעונש בלתי מידתי, אשר אינו הולם חומרתה של העבירה ובפרט אמורים הדברים גבי המשיב, נהג חדש המחזיק ברישיון נהיגה משנת 2006. עוד טען ב"כ המערערת, כי בענישה מקלה כגון דא יש כדי להעביר מסר מוטעה לציבור הנהגים בכללותו וכדי לפגוע בהרתעה הנדרשת מפני ביצוע עבירות של נהיגה בשכרות.

4.         ב"כ המשיב ביקש לשטוח כלל טענותיו לעניין, כולל אלה הנוגעות לראיות ולעובדות, שלא התבררו בבית משפט קמא, ולא אוזכרו מטבע הדברים בפרוטוקול שנערך בבית המשפט דלמטה. לדברי ב"כ המשיב, לא אפשר בית משפט קמא פרישת טענותיו במלואן ואזכורן בפרוטוקול. על בסיס המעט שנרשם בדף הפרוטוקול ביקש ב"כ המשיב ללמד, כי המערערת לא ביקשה הטלת עונש הפסילה המינימאלי (של שנתיים ימים) וכל שביקשה היה "עונש חמור" לאור רמת השכרות הגבוהה. לדידו של ב"כ המשיב, קיבלה המערערת עמדתו של בית משפט קמא בדבר עונש הפסילה, אשר הושת על המשיב הלכה למעשה, ומשבחרה לשתוק אין מקום לשינוי דבריה בערעור. ב"כ המשיב ביקש שלא להתערב ברכיבי הענישה, אשר הושתו על מרשו, ועמד על בקשתו בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב. לדבריו, המשיב הנו כלכלן במקצועו אך מצא עצמו, מכורח המציאות, עובד במפעל כשכל תפקידו "ללחוץ על כפתור". הוא אב לילד, אשר נולד לאחר שניתן גזר הדין וכל מאמציו להביא ילד נוסף עם רעייתו לא צלחו. מצבו הכלכלי של המשיב בכי רע ומשפחתו נתונה בקשיי פרנסה כבדים. משכך, עונשו של המשיב מאוזן ובעיקר נוכח העובדה שעליו לרצות עוד 250 שעות שירות לתועלת הציבור.

דיון

5.         בטרם אדרש לשאלת נסיבותיו האישיות של המשיב ועניינו הספציפי, ראיתי לנכון לפתוח הדיון בטענותיו של ב"כ המשיב בדבר הרישום החסר של פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא - טענה חוזרת ונשנית בפיהם של עורכי דין רבים, המופיעים בפניי בדיונים בערעורים כגון דא.

6.         כבר בהחלטתי במסגרתו של הדיון שנערך בעניינו של המשיב, ביום 21.9.08 ציינתי, כי יש להצטער על דבריו החמורים של ב"כ המשיב בדבר הכשלים שבעריכת הפרוטוקול בבית משפט קמא ובדבר העלאת טענות והצגתן של ראיות, אשר לא בא זכרן כלל בפרוטוקול האמור, ולא בכדי.

            סעיף 134 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), שעניינו "ניהול פרוטוקול" קובע, כי במשפט פלילי ינוהל פרוטוקול "שישקף את כל הנאמר והמתרחש בו והנוגע למשפט". חשיבותו של פרוטוקול מלא, מסודר, ומפורט נאמנה נובעת מעצם השימוש בפרוטוקול כראיה לכאורה למהלך המשפט (סעיף 139 לחוק סדר הדין הפלילי) ובטענות נגד דיוקו של הפרוטוקול יש כדי להעיב על עצם היותו כלי ראייתי מהימן, המסייע גם לערכאת הערעור במלאכתה, שהרי אין לה, אלא לסמוך על הנתונים המתועדים בערכאה הדיונית. אין משמעו, כי בית המשפט חייב לתעד כל דבר ודבר שנאמר מפיו של עד או של פרקליט, מילה במילה ולעשות עצמו "לבלר של הפרקליט", שהרי מחובתו לנהל פרוטוקול, ואף תמציתי, אך כזה המשקף נאמנה מהלך הדיון (ע"פ 862/81 בוטבקה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 586, 587-588).

קיצור נמרץ ברישום טענותיהם של הצדדים בפרוטוקול הדיון אינו משקף כראוי המתרחש בבית משפט קמא, ומגביל באי-כוחם של הצדדים בטיעוניהם בערעור שהרי אין בכוחה של ערכאת הערעור להתייחס לנתונים שלא תועדו כלל. חרף האמור, ממאנים באי-כוח הצדדים לבקש תיקונו של הפרוטוקול בבית משפט קמא הגם שבאפשרותם לעשות כן, כל עוד לא חלפה התקופה להגשתו של ערעור על פסיקתו של בית משפט קמא. בקשה מאוחרת יותר יכול שתוצג בפניה של ערכאת הערעור בלבד - אז נדרש המבקש להצגת ראיות לטעות שנפלה בפרוטוקול (סעיף 139 לחוק סדר הדין הפלילי), באופן המקשה כמובן על תיקונו. 

7.         אשר על כן, מחויבים בתי המשפט, באשר הם, בשיקוף מלא של ההליך הפלילי, טענות הצדדים וחומר הראיות המוגש, לצורך שמירה על תקניותו של ההליך המשפטי והגינותו - עקרון יסוד מוכר בשיטתנו המשפטית. תנאי עבודתם של השופטים המכהנים בבית המשפט לתעבורה, ובפרט בירושלים, הנם קשים ביותר, ולחץ העבודה האדיר בו נתונים השופטים בבית משפט קמא, משליך, באין ברירה, על תוצרתם. הדבר מחייב אמנם בבדיקה מעמיקה של תנאי העבודה בערכאה המדוברת, ברם אין בזאת, לדידי, משום צידוק לפגיעה הנטענת בצדדים להליך.    

8.         גם בנסיבות המקרה דנן, אין כל זכר לשלל טענותיו של ב"כ המשיב בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא. משלא ראה ב"כ המשיב אל נכון לבקש תיקונו של הפרוטוקול בבית משפט קמא לא כל שכן לבקשו בבית משפט זה ולהוכיח בקשתו כנדרש. אין בכוחי, כשם שהובהר בראשית הדברים, להידרש לטענות השונות וכל שיש בידי הנו להתייחס רק למעט הכתוב בפרוטוקולים מיום ה-6.12.07 ומיום ה-5.5.08.

9.         בפרוטוקול הדיון מיום 6.12.07 ציין בית משפט קמא קיומה של "בעייתיות בדיני השכרות בישראל". לא ברור במה בדיוק אמורים הדברים, ואם אכן קיימת בעייתיות, לדידו של בית משפט קמא, הרי מתפקידו של הריבון לשקול בדבר ולשנות החקיקה בהתאם. בית המשפט לא ייטול לעצמו תפקידה של הרשות המחוקקת כלאחר יד. במצב הדברים הקיים, כל עוד לא שינה המחוקק דברתו לעניין רמת השכרות המבססת עבירה, אמצעי בדיקת רמת השכרות ורמת הענישה המתחייבת, אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע עמדתו בנדון, בשרירותיות ולהשליכה על הענישה המוטלת בגזרי דינו - בייחוד אמורים הדברים לאור עונש המינימום החקיקתי בגין עבירה של נהיגה בשכרות (סעיף 39א לפקודת התעבורה).

            במקרה דנן, עבר המשיב, ללא כל ספק, עבירה חמורה ומסוכנת של נהיגה בשכרות. רמת האלכוהול בליטר אוויר נשוף של המשיב עמדה על 1050 מיקרו-גרם, פי ארבעה ויותר מן הרמה המותרת על פי החוק - 240 מיקרו-גרם. קביעתו זו של המחוקק תתקבל ככתבה וכלשונה עד אשר יורה אחרת ואם יבחר לעשות כן. כל עוד לא שונתה רמת האלכוהול המותרת, הקבועה בדבר חקיקה, אל לו לבית המשפט לחרוץ הדין בניגוד לה ועל פי נטיות ליבו בלבד, אך משום שמצטיירת כ"לא מתאימה" בעיניו.

10.       בפרוטוקול הדיון מיום 5.5.08, מועד מתן גזר הדין, השית בית משפט קמא העונשים הנזכרים לעיל על המשיב, ונימקם בזו הלשון: "שקלתי". לא ברור, לאור האמור, מה בדיוק בא בגדרי שיקוליו של בית משפט קמא ולדידי, העונש אשר הושת על המשיב, על אף נסיבותיו האישיות, אינו משקף נכונה החומרה הנודעת לעבירות של נהיגה בשכרות ורמת הסיכון הנשקפת מהן (ע"פ 9897/05 קרבלו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר המשפטי "נבו"; רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל, תק-על 2004; רע"פ 25/04 סויסה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004; ע"פ (י-ם) 30523/06 נשפיץ נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(1) 9209; ע"פ (י-ם) 40101/07 מנדיל נ' מדינת ישראל, תק-מח2007(2) 7089, וכיו"ב).

הלכה ידועה ומושרשת היטב הנה, כי אין לחרוג מרף הפסילה המינימאלי, הקבוע בפקודת התעבורה, אלא בהינתן טעמים מיוחדים ויוצאי דופן, המחייבים בזאת. נסיבותיו של המשיב (מצב כלכלי רעוע, בעיות פרנסה וקליטה בארץ והקושי להביא ילד נוסף לעולם), על אף קשייו, שהן מאוד נפוצות ו"רגילות", ואינן מצדיקות חריגה שכזו לקולא, מה גם שלדידי, אין בהטלתו של עונש השירות לתועלת הציבור - חשוב ומשמעותי ככל שיהא - כדי לאזן כראוי בין שיקולי הענישה הכלליים בעבירות כגון דא לבין שיקולי הענישה האינדיבידואליים הנוגעים למשיב ולנסיבותיו הייחודיות.

איזון כאמור, בהיעדרן של נסיבות חריגות במיוחד, מחייב בפסילה מינימאלית בת שנתיים ימים (בצידה ניתן לקבוע רכיבי ענישה נוספים כמאסר בפועל בעת הצורך, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנסות למיניהם), וכה לא נעשה בענייננו.

11.       אין לקבל, לעניין זה, טענתו של ב"כ המשיב בדבר "שתיקתה" של המערערת אל נוכח רכיבי הענישה, אשר הושתו עלי המשיב. לא ברור לאיזו תגובה בדיוק ציפה ב"כ המשיב מאת המערערת לאחר שכבר ניתן גזר הדין ודומה, כי המערערת הגיבה למעשה בהגשתו של ערעור על קולת העונש, כראוי להליך הפלילי והמשפטי ככלל. בטרם ניתן ובמסגרתם של הטיעונים לעונש הדגישה המערערת רמת השכרות הגבוהה וביקשה "עונש חמור". אין ללמוד מכך, בכל אופן שהוא ובניגוד לדברי ב"כ המשיב בנדון, כי המערערת הסכימה להשתת עונש, החורג לקולא מרף הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק ואף ברור הוא, לאור נימוקיי לעיל, כי עונשו של המשיב חורג משמעותית מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק ובהיעדרן של נסיבות חריגות במיוחד, המחייבות בדבר, מחובתו של בית משפט זה לשנותו.

12.       סיכומם של דברים - אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שעונשו של המשיב יעמוד על 24 חודשים בעוד רכיב שעות השירות לתועלת הציבור, אשר הושת על המשיב בבית משפט קמא, מבוטל בזאת.